נייער (2002) בע"מ נ' נטפים בע"מ

החלטה

זוהי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") לתיקון כתב התביעה, על דרך של צירוף נתבעים וכן הגדלת סכום התביעה על ידי הוספת חשבוניות נוספות שטרם שולמו על ידי המשיבה ולא נתבעו בכתב התביעה המקורי.

בטרם הוגשה תגובת המשיבה לבקשה, הגישו הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט לפיה הגיעו להסכמה לגבי מרבית החשבוניות הנוספות שלא נכללו בכתב התביעה המקורי, ונותרו למעשה שתי חשבוניות בלבד השנויות במחלוקת.

אדון להלן בנפרד בנושא צירוף הנתבעים ובנושא הגדלת סכום התביעה.

צירוף הנתבעים

הנתבעים שלצירופם עותרת המבקשת, הם הראל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת המבקשת על פי פוליסה לביטוח אחריות מוצר(להלן: "חברת הביטוח"), ופי.אי.סי פלסט בע"מ, יצרנית היריעות שסיפקה המבקשת למשיבה ושהמשיבה טוענת לפגמים בטיבן ובאיכותן (להלן: "היצרן").

לטענת המבקשת, פוליסת ביטוח אחריות המוצר שברשותה מקנה לה כיסוי ביטוחי עבור כל נזק הנגרם עקב מוצר מבוטח עד לסכום של 2,000,000 ₪. ביום 14.4.13, שלחה המבקשת לחברת הביטוח דרישה למתן כיסוי ביטוחי בגין הנזקים הנטענים, אך דרישתה לא זכתה למענה. לפיכך, עותרת המבקשת לצירופה כנתבעת.

כמו כן, טענה המבקשת כי בירור טענות המשיבה בדבר הפגמים ביריעות מעצם טיבן יש להפנות לגורם אשר ייצר את היריעות, ועל כן יש לצרפו להליך, בפרט שהמבקשת היא הגוף שתיווך בין המשיבה לבין היצרן.

בתגובתה, התנגדה המשיבה לצירוף חברת הביטוח והיצרן. לטענתה, המבקשת אינה טוענת כי הינה זכאית לסעד כלשהו מחברת הביטוח או מהיצרן, וטענותיה כלפיהן הן לגבי השיפוי בלבד. לפיכך, ההליך המתאים עבור המבקשת הוא הגשת תביעה למתן פסק דין הצהרתי כנגדם, בשאלה האם למבקשת זכות שיפוי כלפיהם.

השאלה האם זכאית המבקשת לשיפוי מחברת הביטוח או מהיצרן זרה למחלוקות בין המבקשת למשיבה, ולמשיבה אין כל טענה או עמדה ביחס למחלוקת בין המבקשת לבין חברת הביטוח שלה או היצרן. למעשה, בקשת המבקשת היא ניסיון להכניס בדלת האחורית הליך של מתן הודעה לצד שלישי אשר כתובעת, אינו מוקנה לה בדין.

לנוכח האמור לעיל, טוענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת המבקשת. כמו כן, המבקשת אינה עומדת בתנאי תקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). המבקשת אינה מבקשת שיינתן לה סעד כלשהו כנגד הנתבעים שצירופם מתבקש, ואין כל שאלה משותפת בין כלל הנתבעים המאפשרת את הצירוף. כמו כן, אין בצירוף המבוקש כדי לתרום לבירור המחלוקות בין הצדדים, ולכן לא מתקיים התנאי שלפיו הצירוף דרוש על מנת להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה הקבוע בתקנה 24 לתקנות.

בתשובתה, טוענת המבקשת כי צירוף היצרן נדרש לשם הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. לשיטתה, המשיבה עצמה מודה בבר"ל שהגישה כי היא עצמה פנתה לנציג היצרן בדרישה כי יגיע לאתר ויבחן את הליקויים ביריעות. משליבת המחלוקת היא תקינות המוצר אותו סיפק היצרן – הרי שצירופו נדרש להכרעה שלמה ויעילה במחלוקת.

לעניין חברת הביטוח טוענת המבקשת, כי הפוליסה שברשותה נועדה ליתן מענה לנזקי צדדים שלישיים שמקורם במוצר פגום שסיפקה המבקשת. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים נוגעת בדיוק לסוגיה לשמה הוצאה הפוליסה. משולש היחסים בין ניזוק, מזיק – מבוטח ומבטח הוכר בדין, ובמחלוקת בה יש לשלושת הצדדים אינטרס, ראוי שכולם יהיו צד להליך ויזכו ליומם בבית משפט.

כן טוענת המבקשת כי הדרישה הבסיסית לצירוף נתבעים על פי תקנה 13 לתקנות הינה קיומו של עניין בנושא התובענה, מה שמתקיים ביחס לחברת הביטוח וליצרן. הלכה היא, כי כדי להכשיר צירוף נתבעים על פי תקנה 22 די בזהות של אחת השאלות שבמחלוקת, בין עובדתית ובין משפטית, בגינה נוח לדון בפרשה בעת ובעונה אחת.

כמו כן, הצירוף המבוקש נועד למנוע טענות עתידיות מצד היצרן וחברת הביטוח כנגד הכרעות שתינתנה בפסק הדין שיש בהן כדי להשפיע על חבותם העתידית, אי צירופם, ישלול את זכותם להציג את טענותיהם בפני בית המשפט.

לבסוף טוענת המבקשת בתשובתה כי לא ניתן סעד הצהרתי מקום בו קיים סעד כספי אופרטיבי. משהמבקשת טוענת כי תהיה זכאית לסעד כספי מהיצרן ומחברת הביטוח ככל שתתקבל טענת הקיזוז של המשיבה, הרי שאין מקום לתביעה הצהרתית ולהטרחת מערכת המשפט בהתדיינות כפולה.

דיון והכרעה

תקנה 24 לתקנות דנה בצירוף בעל דין כנתבע לאחר שהחל הדיון בתובענה, וקובעת כדלקמן:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

ברע"א 9360/11 הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים נ' יעקב רבינוביץ, (פורסם בנבו, 08.01.2012) נקבע כדלקמן: